ארכיאולוגיה
ד"ש מהעבר
יקרעם השילוני
התקופה הכנענית
שמעון המחסנאי
תקופת המשכן
בן יאיר
תקופת בית ראשון
עאבדל מג'יד
התקופה העותמנית
גדליה חפר
הארכאולוג מספר אחת
בשילה הקדומה!
נקודות עיניין
לאחר 40 שנות נדודים במדבר, נכנסים בני ישראל אל הארץ המובטחת.
שילֹה נבחרת למרכז הרוחני של עם ישראל: "ויִקהלוּ כל עדת בני ישראל שִילֹה, וישכינו שם את אוהל מועד, והארץ נכבשה לפניהם" (יהושע י"ח).
בשילֹה מקים יהושע את המִשכן אשר נדד עם בני ישראל מאז יציאת מצרים. כאן עמד ופעל המִשכן במשך 369 שנים – כל ימי יהושע והשופטים. כאן הושלמה חלוקת הנחלות בגורל לשבטי ישראל, הנה עולה חנה העקרה להתפלל לבן, כאן גדל שמואל והפך לנביא ולמנהיג ישראל. את הגבעות שמסביב לשילֹה כיסו בעבר כרמים רבים. בין כרמים אלה רקדו בנות שילֹה ב-ט"ו באב, שהיה חג כאן "מימים ימימה".
כבר לפני מאות שנים זיהו נוסעים וחוקרים את שִילֹה לפי התיאור המִקראי "מִצפוֹנה לבית אֵל, מִזרחה השמש למסילה העולָה מבית אֵל שְׁכֶמָה, ומִנֶגב ללבונה" (שופטים כ"א, י"ט), ולפי סימני זיהוי נוספים.
בשנת תשל"ח, 1978, חוּדש היישוב היהודי בשִילֹה, אחרי אלפי שנות חורבן. במרכז היישוב נבנה בית כנסת שבבניינו ובמרכיביו שומר על מוטיבים רבים מן המִשכן וכליו.
עם חידוש ההתיישבות חודשו גם החפירות בשילֹה הקדומה בתחילת שנות ה-80. ניתן לראות את שטחי החפירה הגדולים שחשפו קטעים מחומת העיר הכנענית ומִבנֵי מחסנים ומַמְגוּרות שנסמכו אליה. כמו כן ניתן לצפות בחלק מן המִמצאים בתערוכה "דברי ימי שִילֹה".
בשנים האחרונות הורחבו החפירות בשילֹה הקדומה הן על ידי אנשי מקצוע והן על ידי מתנדבים ומוסדות חינוך החופרים בהנחייתנו. בפסגת האתר הוקם "מגדל הרואֶה" ובו מוזיאון ייחודי ומיצג מולטימדיה חדשני.
באתר המטופח שלל אפשרויות לבילוי ערכי, איכותי ומגוון, החל מסדנת מלאכות קדומות ועד לפעילויות ספורט ואקסטרים, ועוד הרבה, כפי שתוכלו למצוא בעמודים השונים.
את המקום פוקדים מִדי שנה מאות אלפי מבקרים מכל רחבי העולם.
לימדו עוד על נקודות ציון מרתקות ברחבי שִילֹה הקדומה
מקום המִשכן
בַּמקום תוכלו לזהות מִשטח מַלבּני התָחוּם מצפון ומדרום בשני קירות סלע מקבילים.
רוחב המִשטח כ- 25 מטר, וציר האורך שלו מזרח-מערב. הרוחב והכיוון תואמים את חצר המִשכן כפי שהיא מתוארת בתורה:
"ועשית את חצר המִשכן… מאה באמה אורך… ורוחב החצר חמישים אמה" (שמות כ"ז).
ועוד נימוקים אחדים המביאים אותנו למסקנה שכאן עמד מִשכן-שילֹה.
על פי המסורת עמד המִשכן בשילֹה 369 שנים.
לפני פתח המִשכן הושלמה חלוקת הארץ לנחלות על ידי יהושע בן-נון ואלעזר הכהן באמצעות האוּרים ותוּמים,
נענתה תפילת חנה, ושמואל קיבל כאן את נבואתו: "ויוסף ה' להֵרָאֹה בשילֹה, כי נִגלה ה' אל שמואל בשילֹה בִּדבר ה" (שמואל א', ג')
בורות מים ומִקוואוֹת טהרה
בשילֹה נמצאו בורות מים רבים לאגירת מי גשמים. הבורות חצובים בסלע ומטוּיָחים.
צפונית-מזרחית לשילֹה נובע מעיין גדול שסיפק מים לעיר, ובורות אלו שימשו כמקור מים נוסף.
למרות ששילֹה לא התברכה במקורות מים רבים, נחשפו במקום מִקוואות טהרה מתקופת בית שני – מִקווה בצידו המערבי של התל ומִקווה תחת הכֶּבֶשׁ העולֶה ל"מגדל הרואֶה".
מחסנים
בשילֹה הקדומה נחשפו מחסנים ציבוריים מתקופת המִשכן, שניבנו מחוץ לחומת העיר.
על פי המִמצאים נראה כי בני ישראל הרחיבו את העיר אל מחוץ לשטח החומה הכנענית והשתמשו בחומה כמַסד לבנייה וכמקור לאבני בניין.
במקום אותרו עשרות כלי חרס שלמים בתוך שכבת אפר, ביניהם קנקני "שפת הצווארון" וכלים נוספים האופייניים לתקופת ההִתנחלוּת.
עוד נמצאו במקום צימוקים מפוּחמים, שבאמצעותם תוארך חורבן שילֹה לאמצע המאה ה-11 לפני הספירה.
התאריך מתאים לדברי חז"ל, לפיהם נחרבה שילֹה בידי הפלישתים לאחר שניצחו את בני ישראל בקרב אבן העזר (שמואל א' ד').
מַמגוּרוֹת מתקופת המִשכן
מעל יסוד החומה הכנענית נמצאו מַמְגוּרות אבן עגולות, האופייניות לתקופת ההִתנחלות, ששימשו לאִחסון תבואה.
סביב חומת העיר הכנענית נבנתה חלקלקה (סוללת עפר) שנועדה לייצב את החומה במִדרון ולהקשות על אויבים לפגוע ביסודות החומה ולמוטט אותה.
בתוך המַמגוּרות נמצאו גרעיני דגן מפוחמים שתוארכו למאה ה-11 לפני הספירה.
"מגדל הרואֶה"
בפסגת התל הוקם מרכז מבקרים שאין דומה לו בישראל.
במקום מיצג מולטימדיה חדשני ראשון מסוגו בארץ, המקים לתחייה את סיפורה של שילֹה.
המיצג מוקרן על מסכי ענק שקופים ואטומים לסירוגין ובכך משלבים את סיפורי המקרא עם נופי המקום שבו התרחשו, הנשקפים מבעד למסך.
בקומת הכניסה למגדל תוכלו לבקר בתערוכת "דִברי ימֵי שילֹה", בתערוכה מוצגים על פי סדר התקופות חלק מן המִמצאים הרבים שהתגלו בשילֹה הקדומה.
כמו כן תוכלו לפגוש במקום דמויות וירטואליות מתקופות שונות, המספרות בחֵן על עברה של שילֹה.
"מגדל הרואֶה" תוכנן על ידי האדריכל גד פוליטי והוקם בשנת 2013.
הוא מתנשא לגובה תשעה מטרים.
המגדל מורכב משני קונוסים המחוברים זה לזה, האחד בסיסו נטוע בקרקע והשני בסיסו לכיוון השמיים.
לדברי האדריכל המבנה הזה מייצג את עַם ישראל הנטוע בקרקע המסורת וההיסטוריה של המקום ויחד עם זאת פניו נשואות כלפי מעלה, אל השמים והעתיד.
הקמת "מגדל הרואֶה" התאפשרה הודות לתרומתה הנדיבה של משפחת פאליק ממיאמי, הקשורה לעם ולארץ בכל נימֵי נפשה.
תצפית לשילה המתחדשת
בשבט תשל"ח (ינואר 1978) חוּדש הישוב היהודי בשילֹה.
במרכז היישוב הוקם בית הכנסת "זיכרון מִשכן שילֹה" המשלב במִבנהו ובפרטיו מוטיבים רבים מן המִשכן וכליו.
בשילֹה מוסדות חינוך – מעונות לתינוקות, גנים, בתי ספר, אולפנה, ישיבה תיכונית וישיבת "הֶסדר",
מועדון "והדרתָ" לגיל הזהב.
שלושה דורות חיים כאן יחדיו בקהילה מגוונת, עם שלל פעילויות קהילתיות ועשיית חסד במעגלים רבים.
בגוש שילֹה-עֵלי חיים כיום (תשפ"ג, 2023) כ-10,000 תושבים.
כשאתם כבר כאן – מומלץ לבקר באתרים נוספים בסביבה – ישובים מסוגים שונים, חוות, אתרי טבע מגוונים, אתרי מורשת, מוקדי עניין ותיירות.
רחוב קדום ובֵית בַּד
רחוב מהתקופה הביזנטית העולה אל התל העתיק.
ממזרח לרחוב שרידי בית בַּד לייצור שמן זית: אגן פְּריכה, משטח סחיטה, משקולות ובור איגוּם.
שמן הזית הוא מן המִצרכים הבסיסיים של העולם העתיק.
במִשכן היו לו שימושים רבים: בקורבנות המִנחָה, בשמן המִשחה, במנורה ועוד.
ממערב לרחוב ניתן לראות מִבנה מבוצר, שנבנה על שרידי בנייה מימי בית שני.
ג'מע אל-יתים
ג'מע אל-יתים (מסגד היָתוֹם) הוא מִבנה תפילה מהתקופה המַמלוכּית (המאה ה-13).
תחת המבנה וסביבו התגלו שתי כנסיות ביזנטיות, מרוצפות פסיפסים מרהיבים. בפסיפסים כמה כתובות, בהן תפילה לשלום תושבי שילֹה, המאששת את זיהוי שילֹה הקדומה.
בקיר הכנסייה התגלה שבר של מִזבח קרניים מתקופת בית ראשון. אחת מקרנות המִזבח נותרה בשלמותה ושלוש קרניים שבורות.
ייתכן ומזבח זה הוא אחת מן ה"במות" המתוארות במקרא, שבהן עבד העם לה' באיסוּר במקביל למקדש בירושלים. "רק הבמות לא סרו, עוד העם מזבחים ומקטרים בבמות." (מלכים ב', ט"ו ועוד).
בזיליקה ביזנטית משוחזרת
שרידי כנסייה ביזנטית מהמאות ה- 5-6 לספירה.
ברצפת הפסיפס של הכנסייה דגמי צמחים וצורות הנדסיות, ודמויות בעלי חיים. דמויות אלה הושחתו במכוון (תופעה בשם איקונוקלזם שהייתה נפוצה במאה ה-8).
בצפון המבוֹאה לבזיליקה תוכלו להבחין במגן דויד, שהיה קישוט מקובל,
ובמפתן הפתח המרכזי תִראו כתובת הקדשה ביוונית עתיקה.
מבנה הבטון העומד עכשיו במקום הוא שִחזוּר חלקי של הבזיליקה הביזנטית, שנעשה על ידי חברי משלחת דנית שחפרה בשילֹה בשנים 1926-1932. באחרונה, במהלך עבודות שימור של קמ"ט ארכאולוגיה, נחשף חלק נוסף של הכנסייה שלא שוחזר על ידי הדנים.
גת ליצור יין
גת לייצור יין מהתקופה הרומית-ביזנטית. בגת מִשטח דריכה מחופֶּה בפסיפס לבן, ממנו זרם התירוש לשני בורות אגירה.
בשקע החצוב שבמִשטח הדריכה הוצב מִתקן בורג לסחיטת שאריות הענבים.
ריבוי הגתות בסביבה מלמד שבעבר היה האזור משופע בכרמים אשר מענביהם ייצרו יין משובח.
מקורו של "חג האהבה" הישראלי, ט"ו באב, במסורת הקדומה המתארת את בנות ישראל היוצאות בלבוש לבן לחולל בין כרמי שילֹה: "הנה חג ה' בשילֹה מימים ימימה…" (שופטים כ"א).
עם חידוש ההִתיישבות בימינו – חודשו גם הכרמים, מטעי הגפנים והזיתים, כפי שתוכלו לראות מסביב לכל מלוא רוחב העין,
ועימם גם מפעל גדול ליצור שמן ("שמן אחיה") ויקבים רבים (יקב שילֹה, יקב "גבעות", יקב "טורא" ועוד) – מומלץ לבקר ולחוות.
מערכת קבורה
מערכת קבורה משפחתית מתקופת בית שני.
חצר פתוחה חצובה בסלע ושתי מערות כּוּכִים.
סביב שילֹה נמצאו כעשרים וחמש מערכות קבורה יהודיות, המצביעות על גודלו של היישוב היהודי בשילֹה בימי בית שני.
ממצאים יהודיים נוספים מתקופה זו נמצאו בסביבת האתר, בהם מטבעות מהמרד הגדול ומִקוואות טהרה חצובים בסלע.
כיפת השכינה
מבנה מהתקופה הביזנטית (המאות ה- 4-5 לספירה) הפונה דרומה, ויתכן ששימש כבית כנסת.
בפִתחו היה משקוף אבן שעליו גולפו מזבחות, קנקן וזֵרים.
מאוחר יותר נבנו קירות משופעים מבחוץ. במאה ה-14 המבנה הוסב למסגד שנקרא "כיפת השכינה".
מבקרים שהגיעו לשילֹה ברבות השנים סברו שזהו המקום שבו עמד המִשכן ושהקירות המשופעים מדמים את מראֶה יריעות הכיסוי של המִשכן, המתוחות לצדדים.
יש חוקרים הסבורים שכאן מקום ציוּן קבורתו של עלי, הכהן הגדול האחרון במִשכן שילֹה.
במאה ה-19 נקרא המקום בפי תושבי הסביבה "ג'מע א-סיתין" (מסגד השישים).
כאן התקיים טקס הנחת אבן הפינה לשילֹה המתחדשת, בט"ו בשבט תשל"ח (1978).